החלטה בתיק בש"פ 8442/05

           בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ו' מרוז) מיום 22.8.2005, המורה על פסילת רשיונו של העורר עד ליום 31.12.2005, לפי סעיף 50(ב) סיפא לפקודת התעבורה.

1.        העורר עומד לדין באשמת הריגה והסעת תושב זר. על פי כתב האישום ביום 17.7.2003 נהג העורר ברכבו מסוג אוטובוס זעיר. בהגיעו לעקומה בכביש סטה לשוליים הימניים וביצע פניית פרסה, חרף העובדה ששדה הראייה מאחוריו היה מוגבל ולמרות קיומו של קו לבן רצוף אשר אסר את ביצוע הפניה. כתוצאה מהפניה חסם העורר את דרכה של משאית שנסעה בעקבותיו, והמשאית התנגשה ברכבו. בהתנגשות זו נהרגו שניים מן הנוסעים ברכבו של העורר ו- 7 אחרים נפצעו. חמישה מתוך הנוסעים ברכבו של העורר היו תושבי השטחים, אשר שהו בישראל שלא כדין.

2.        בעקבות התאונה נפסל רשיונו של העורר ביום 17.7.2003 פסילה מנהלית לתקופה של 90 ימים על ידי קצין משטרה. כתב האישום בפרשה זו הוגש ביום 6.1.2004 ויחד עמו הגישה המשיבה בקשה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע לפסול את רשיון הנהיגה של העורר עד גמר ההליכים המשפטיים נגדו על פי סעיף 46 לפקודת התעבורה. בהחלטתו מיום 8.3.2004 ציין בית המשפט כי כתב האישום ועימו הבקשה לפסילת הרשיון הוגשו לאחר שחלפו 7 חודשים ממועד התאונה וכי לאחר תום תקופת הפסילה המנהלית הושב לעורר רשיונו והוא שב לנהוג. יחד עם זאת סבר בית המשפט כי ההשתהות מצד המשיבה בהגשת כתב האישום אינה מכריעה את הכף לעניין הפסילה במקרה זה. בית המשפט הדגיש כי המעשים המיוחסים לעורר מעידים על זלזול בחוקי התעבורה ועל הפגנת אדישות לתוצאות מעשיו. עוד ציין בית המשפט את התוצאות החמורות של התאונה ואת עברו התעבורתי המכביד של העורר וקבע כי טעמים אלה מצדיקים את הרחקתו מן הכביש וכי צורך זה מאפיל על מחדלי המדינה, שלא דאגה לרצף בפסילה. בית המשפט הורה, אפוא, על פסילת רישיונו של העורר "עד לתום ההליכים התלויים ועומדים נגדו".

3.        ביום 6.10.2004 משלא הסתיים משפטו, פנה העורר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע וביקש את אישורו לכך שתקופת פסילת הרישיון הסתיימה. זאת נוכח הוראת סעיף 50(ב) לפקודת התעבורה, הקובעת כי אם עברו שישה חודשים מיום שנפסל בעל רישיון לפי סעיפים 46 או 47 לפקודה ולא ניתן פסק דין בעניינו - הפסילה בטלה, אלא אם כן הורה בית המשפט הוראה אחרת. ביום 21.10.2004 דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ו' מרוז) את בקשתו של העורר, וקבע כי פסילת הרישיון עליה החליט ביום 8.3.2005 עומדת בתוקפה, אף מעבר לשישה חודשים. העורר לא השלים עם החלטה זו והגיש ערר לבית משפט זה, אשר קיבל את הערר וקבע בהחלטתו מיום 14.11.2004 (כבוד השופט י' עדיאל) כי "הוראה אחרת" כמשמעותה בסעיף 50(ב) סיפא לפקודת התעבורה, אינה יכולה להילמד במשתמע מהוראת פסילה עד תום ההליכים, והיא חייבת להיקבע במפורש. עם זאת ציין בית המשפט כי המשיבה תוכל להגיש בקשה נוספת לפסילת רשיון הנהיגה של העורר עד לתום ההליכים (לענין משמעותו של המושג "עד תום ההליכים" בכל הנוגע לפסילת רישיון נהיגה על פי סעיף 50 לפקודת התעבורה ראו: בש"פ 8514/04 איוב אבו צעלוק נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

4.        ביום 23.11.2004 הגישה, אפוא, המשיבה בקשה חדשה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע לפסילת רשיון הנהיגה של העורר עד תום ההליכים המשפטיים, אף מעבר לשישה חודשים. בהחלטתו מיום 30.12.2004 נעתר בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ו' מרוז) לבקשה זו בציינו כי הסוגיות בדבר קיומן של ראיות לכאורה ובדבר מסוכנותו של העורר כבר הוכרעו בהחלטתו הקודמת ועל כן כל שנותר לבחון הוא האם יש בטעמים אלה כדי להצדיק את פסילת הרשיון עד תום ההליכים ואף מעבר לשישה חודשים כבקשת המשיבה. בהקשר זה התחשב בית המשפט בעובדה שהעורר מוצא את פרנסתו בנהיגה, וכן התחשב בפרק הזמן שחלף ממועד ביצוע העבירות ובהתמשכות ההליכים ועל כן קבע כי האיזון הנכון בין מסוכנותו של העורר לבין הפסילה הנמשכת בלא שהורשע בדין, מצדיק הגבלה של תקופת הפסילה. משכך הורה בית המשפט כי רשיונו של העורר יפסל עד ליום 1.6.2005, או עד מתן פסק הדין, לפי המוקדם. ערר שהגיש העורר לבית משפט זה על החלטת הפסילה מיום 30.12.2004 נדחה (החלטת כבוד השופט ס' ג'ובראן מיום 23.1.2005).

5.        משפטו של העורר לא נסתיים גם במהלך תקופת הפסילה הנוספת. לפיכך, עתרה המשיבה ביום 24.5.2005 להארכה נוספת של תקופת הפסילה. בהחלטתו מיום 22.8.2005 נעתר בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ו' מרוז) לבקשה זו בציינו כי פסילת רישיונו של העורר בלא שהוכרע דינו נמשכת אמנם תקופה ארוכה העומדת על 17 חודשים, אך התמשכות זו נגרמת לא מעט בשל בקשות דחיה חוזרות ונשנות מטעמו של העורר. משום כך וכן בשל נסיבות התאונה, תוצאותיה הקטלניות והרשעותיו הקודמות של העורר, סבר בית המשפט כי אין לאפשר לעורר בשלב זה לשוב ולנהוג והורה על הארכת תקופת הפסילה עד ליום 31.12.2005, או עד למועד פסק הדין, לפי המוקדם.

6.        מכאן הערר שבפניי. העורר טוען כי טעה בית משפט קמא בכך שלא ייחס משקל ראוי להתמשכות ההליכים ולזמן שחלף מאז קרות התאונה וכן בכך שלא בחן את הכרסום שחל במהלך המשפט בראיות לכאורה נגדו. לטענת העורר לא היה מקום להוסיף ולהאריך את פסילת רישיונו בנסיבות שנוצרו ובלא שהורשע בדינו.

7.        העובדה שמשפטו של העורר טרם הסתיים אף שחלפו כעשרים חודשים ויותר מאז הוגש כתב האישום וכעשרים ושישה חודשים מאז נעברו העבירות המיוחסות לו, בהחלט מעוררת קושי. בקשות דחייה חוזרות ונשנות שהגיש העורר אינן יכולות להסביר התמשכות כה ניכרת של ההליכים והמשא ומתן להשגת הסדר טיעון אותו הזכירה המשיבה בטיעוניה, אף הוא אינו מצדיק זאת. אולם, עם כל הקושי שמעוררת התמשכות ההליכים עד כה, אינני סבורה כי יש מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא להאריך את הפסילה עד יום 31.12.2005. זאת נוכח נסיבות התרחשותה של התאונה במקרה שלפנינו, נוכח תוצאותיה הקטלניות ונוכח עברו התעבורתי של העורר, לרבות עבירה של חציית צומת באור אדום, אותה ביצע לאחר התאונה הקטלנית הנדונה. עוצמתם של טעמים אלה כולם שקולה כנגד פסילת רישיונו של העורר, עד למועד שנקצב. עם זאת, ניתן לצפות כי ערכאת הדיון תעשה כמיטבה לסיים את המשפט ללא דיחוי נוסף וככל הניתן בתוך תקופת הפסילה הנוכחית שאותה קצבה. לאחר מועד זה וככל שהמשפט לא יסתיים יצטרך בית המשפט לשוב ולשקול האם יש מקום להארכה נוספת, אם תבקש זאת המשיבה. בהקשר זה ראוי להדגיש כי התמשכות ההליכים אל מעבר למועד האמור עלולה להוות טעם כבד משקל לשינוי נקודת האיזון בין השיקולים הנוגדים, עד כדי אי הארכה נוספת של הפסילה.

           הערר נדחה.

           ניתנה היום‏, ג' תשרי, תשס"ו (6.10.2005).

                                                                                                ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: